טיפול בדאגות הפחמן הדו-חמצני עם חומרים פוטוקטליטיים חדשים

כמות הפליטה הגלובלית של פחמן דו-חמצני היא האתגר החמור ביותר שאנו פונים אליו היום. פליטות אלו התפתחו במיוחד לאיום קיומי ב-75 השנים האחרונות.

ב-1950, העולם פלט 6 מיליארד טונות של פחמן דו-חמצני. עד 1990, היא גדלה ל-20 מיליארד טונות. ועכשיו היא עומדת על יותר מ-35 מיליארד טונות. ארצות הברית לבדה פלטה סביב 400 מיליארד טונות של פחמן דו-חמצני מאז 1751, כמעט רבע מכלל הפליטות עד כה. מאז 1751, הנפח הכולל של פליטת פחמן דו-חמצני היה 1.5 טריליון טונות.

פחמן דו-חמצני יכול להגיע ממקורות רבים, כולל שריפת דלקים מאובנים, שריפות, התפרצויות געשיות וכו’. הוא מזיק כי הוא גז המלכוד את החום. פחמן דו-חמצני וגזים חמים אחרים יוצרים מעין שמיכה אוכיפה הלוכדת חום שאתר הכוכב לא היה יכול לפלוט לחלל.

מה שמדאיג יותר הוא שיכולות הלכידה של פחמן דו-חמצני עצומות, ונפח קטן של פחמן דו-חמצני באטמוספירה יכול ללכוד כמויות עצומות של חום. המספר 35 מיליארד הטונות שדנו בו הוא תוצאה של נוכחותו של פחמן דו-חמצני בקנה מידה של 0.04% מהאטמוספירה.

כאשר מסבירים כיצד זניחה היא נוכחותו של פחמן דו-חמצני באטמוספירה, ג’ייסון סמרדון, מדען אקלים במצפה הארץ של אוניברסיטת קולומביה, הציג אנלוגיה הבאה:

“אם מישהו בגודלי שותה שתי בירות, ריכוז האלכוהול בדמי יהיה כ-0.04 אחוז. ”

אולם, הוא ממשיך ומזכיר לנו שאפילו נפח קטן של חומר יכול להביא תוצאות לא נעימות שעולות על כל תיקון. הוא אומר:

“זה לא צריך הרבה ציאניד כדי להרעיל אדם. זה קשור לאופן שבו חומר מסוים מתערבב עם המערכת הגדולה יותר ומה הוא עושה כדי להשפיע על אותה מערכת. “

לפיכך, תכונות הלכידת החום של פחמן דו-חמצני וגזים חמים אחרים הם איום שיש לטפל בו בדחיפות ובכנות.